השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה...

עו"ד נעמי עשוש

לאחרונה אנו עדים במדינה למשבר אשר הולך ומחריף בין הממשלה ליועצת המשפטית לממשלה, עוה"ד גלי בהרב מיארה.

כעורכת דין במדינת ישראל אשר מייצגת את החוק החלטתי להעמיק במשבר הקיים אולם על מנת להבין את התמונה השלימה ראיתי לנכון לפרוס בפניכם את התפקידים הרבים אשר מוטלים על כתפי היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועץ"), לפרט את הליך מינויו של היועץ ויותר מהכול את הליך הדחתו, הליך אשר הוביל לאחד המשברים הקשים אותה חווה ממשלת ישראל.

רק מעצם שמו של התפקיד ניתן להבין כי מדובר באחד התפקידים החשובים ובעלי העוצמה כיום במדינת ישראל אך למרבה הפלא לא קיים בישראל חוק אחד המסדיר את התפקיד ולכן לאחרונה צצות חדשות לבקרים סוגיות מהותיות הנוגעות לו.

היועץ עומד בראשות התביעה הכללית (פרקליטות המדינה), מופקד על אכיפת החוק ודיני העונשין וכן נושא בחובת ייצוג המדינה בערכאות המשפטיות.

היועץ נותן ייעוץ משפטי לממשלה ולגופיה קרי, משרדי הממשלה. עפ"י המסורת והנוהג בישראל, הנחיות היועץ מחייבות את כל המערכת הממשלתית ופרשנותו של היועץ היא הפרשנות המוסמכת מבחינת רשויות השלטון כל עוד לא קבע בית המשפט אחרת.

היועץ נותן ייעוץ ומסייע לממשלה ולשר המשפטים בתחום החקיקה וכן אמון על ייצוג האינטרס הציבורי ושמירה על קיום החוק.

מפירוט תפקידיו של היועץ ניתן להסיק באופן חד וברור ושאינו משתמע לשני פנים כי ליועץ המשפטי לממשלה במדינת ישראל נתונות סמכויות רבות אשר הופכים את היועץ לאדם בעל כוח והשפעה רבה ועל כן לא אחת עלו טענות בדבר פיצול תפקידו.

ועתה אדון בהליך מינויו והדחתו של יועץ משפטי לממשלה,

ב-13 בפברואר 1997  מינה שר המשפטים דאז, צחי הנגבי ועדה ציבורית (ועדה הממונה על ידי הממשלה או על ידי רשויות שונות במדינה לשם בירור יסודי ובלתי מוטה של עניין הנמצא על סדר היום הציבורי) בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, אשר בין היתר דנה בדרך מינויו והדחתו של יועץ משפטי לממשלה. וועדה זו נקראה "ועדת שמגר" (להלן: "הועדה").

הועדה המליצה שהיועץ ימונה על ידי הממשלה על פי המלצות ועדה ציבורית שתכלול חמישה חברים: שופט בדימוס של בית המשפט העליון שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, שר משפטים או יועמ"ש לשעבר שימונה על ידי הממשלה, חבר הכנסת שייבחר על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, עורך דין שייבחר על ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, ואיש אקדמיה המיומן בתחום המשפט הציבורי ובדיני עונשין שייבחר על ידי פורום ראשי הפקולטות למשפטים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל. על המועמד הנבחר ליהנות מקונצנזוס של ארבעה מחברי הוועדה לפחות בתחום הכשירות.

בהחלטת הממשלה 2274 מיום 20.08.2000 אומצו המלצות הועדה בנוגע לדרכי מינוי היועמ"ש, ונקבע שיו"ר הוועדה יהיה שופט בית המשפט העליון בדימוס שימונה על ידי נשיא בית המשפט העליון.

ב-10 ביוני 2007 תוקנה ההחלטה ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן ונקבע שלמינוי יו"ר הוועדה נחוצה גם הסכמת שר המשפטים. במסגרת החלטת הממשלה הנשענת על החלטות הועדה נקבע כי הסמכות להפסקת כהונה של היועץ המשפטי תהיה בידי הממשלה בהתייעצות עם הועדה והממשלה רשאית להפעילה בהתקיימותן של נסיבות שונות וביניהן: קיומם של חילוקי דעות בין הממשלה לבין היועץ המשפטי לממשלה היוצרים מצב בו נמנע שיתוף פעולה יעיל.

לסיכומו של עניין, על מנת להדיח יועץ משפטי לממשלה עפ"י ההחלטה מיום 20.08.2000 צריכה להתקיים אחת מהעילות המפורטות, על שר המשפטים להביא את הנושא בכתב לפני הועדה, צריך להתקיים שימוע של היועץ המשפטי בפני הועדה, הועדה מגישה את המלצותיה בכתב לממשלה, מתקיים שימוע של היועץ המשפטי לממשלה בפני הממשלה או בפני ועדת שרים ולאחר מכן מתקבלת החלטת הממשלה.

מדברים אלו ניתן להסיק כי דרוש שיתוף פעולה בין הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה.

ביום 20.03.2025 הגיש שר המשפטים המכהן, מר יריב לוין (להלן: "שר המשפטים") לשרי ושרות הממשלה הצעה להחלטה על הבעת אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה אשר מונתה ביום 07.02.2022 נוכח התנהלותה הבלתי הולמת ונוכח קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבינה. בהצעה מפורטת הכוללת 86 עמודים ואין ספור דוגמאות מסביר שר המשפטים מדוע יש להדיח את היועצת המשפטית מתפקידה.

אביא את עיקרי טענות שר המשפטים.

אחד מתפקידיו של היועץ הינו לייצג את המדינה בערכאות ובמקרה של חילוקי דעות בין הממשלה ליועץ, הסירוב להגן על עמדת הממשלה מאפשר לממשלה ייצוג פרטי. במקרים רבים מסרבת היועצת לייצג את הממשלה, לעיתים מייצגת את העותרים כנגד הממשלה ונוטה לשחק משחקים לעניין הייצג הפרטי. בנוסף, כאשר מחליטה לייצג, הייצוג אינו הולם.

כמו כן, מתוקף תפקידה כראשות התביעה הכללית, היא הסמכות העליונה בהחלטות על פתיחת חקירה פלילית והגשת כתבי אישום. לדברי שר המשפטים, ישנו שימוש לרעה בסמכות התביעה ע"י אכיפה בררנית ופוליטית והדוגמא המובהקת הינה ההתייחסות למפגינים במסגרת המחאה כנגד הרפורמה המשפטית. מעולם בתולדות המדינה לא היו הפרות סדר כה אלימות כמו אלו שביצעו מתנגדי הרפורמה המשפטית שכללו חסימות כבישים וצירים מרכזיים, חסימת נתב"ג, שביתות פרועות, הצתת אש והשחתת רכוש, פריצה למשרדי פורום קהלת, אלימות נגד שוטרים ואזרחים תמימים. בעבר, בהפגנות נגד הסכמי אוסלו וההתנתקות וכן כל מחאה של הציבור החרדי, נקטה התביעה בישראל יד קשה ובלתי מתפשרת כנגד המוחים. בוצעו מעצרים המוניים, הוגשו מאות כתבי אישום מבלי שהנאשמים ביצעו קורטוב ממעשיהם של מתנגדי הרפורמה. מתנגדי הממשלה זכו לחסינות מוחלטת וגם לרוח גבית. נזכיר כי לא ננקטו פעולות כנגד אנשי ציבור הדוגלים בסרבנות ובמרד אזרחי וכי היועצת מחליטה כיצד לפעול מול הדלפות לא חוקיות ואת מי להעמיד לדין.

עוד נטען כי היועצת אינה מייצגת את האינטרס הציבורי היות והיא מכניסה שיקולים פוליטיים ומכשילה את הממשלה בכל החלטותיה. התנהגות זו הביאה לכך שרבים משרי הממשלה מביעים חוסר אמון מוחלט ביועצת, אינם יכולים להיעזר בה לקידום מדיניותם ונמצאים במצב שהן מדיניותם והן מדיניות הממשלה מסוכלים על ידי היועצת פעם אחר פעם.  

בנוסף, היועצת אינה מנסה למצוא פתרונות משפטיים אשר יהיה בהם כדי לסייע לממש את מדיניות הממשלה, מונעת קידומם של תזכירי חוק יזומות של הממשלה, מונעת קידומן של הצעות חוק פרטיות המשקפות את עמדת הממשלה אך מקדמת את מדיניות האופוזיציה.  בין הצעות החוק שנדחו ניתן למנות את הצעת חוק הרחקת סטודנטים תומכי טרור ממוסד לימוד ופירוק תאים תומכי טרור, הצעת חוק איסור תמיכה בטרור בבתי ספר והצעת חוק גירוש מחבלים.

היועצת נוקטת באכיפה בררנית בקשר עם איומים על נבחרי ציבור ובראשם ראש הממשלה. עוד נכתב כי מדיניות האכיפה הבררנית חלה גם כנגד המאיימים והמסיתים מפורשות כנגד ראש הממשלה ובני משפחתו וכן כנגד המסיתים כנגד צה"ל. אנו עדים למקרי הסתה רבים וביניהם מקרי הסתה של אנשים בכירים ובעלי השפעה ציבורית אשר היועצת שותקת ונותנת למתקפות חסרות הרסן להימשך באין מפריע.

ואם זה לא מספיק, היועצת גוררת רגליים ולא פועלת למנוע שביתות פוליטיות, היא נמנעת כמעט לחלוטין מלהופיע בפני ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ונמנעת לא אחת מלהשיב לפניות השרים אליה. כמו כן, לא נענתה לפניותיו של יו"ר הכנסת בבקשה לחקור הדלפות מישיבת ועדת החוץ והביטחון ולא נענתה לקריאתו של מזכיר הממשלה לחקור הדלפות מידע מסווג מהקבינט המדיני בטחוני. מזכיר הממשלה פירט ביתר שאת את הפגיעה בביטחון המדינה כתוצאה מהדלפות עקביות ומתמשכות מדיוני הקבינט מאז פרוץ המלחמה. היועצת לא נענית לקריאתו של שר הפנים ונמנעת לחקור עבירות ביטחון ומונעת שלילת אזרחות של אזרחים הפוגעים בביטחון המדינה.

היועצת פועלת בניגוד עניינים ומוסרת חוות דעת בהתאם לעמדתה הפוליטית והתנהלותה הינה התנהלות בלתי הולמת אשר פוגעת בביטחון המדינה והאחרונה נמנעת מלטפל בפשיעה המאורגנת (בפרט הפשיעה במגזר הערבי). הממשלה לא קיבלה מהיועצת ממועד כניסתה לתפקיד ועד היום תכנית אסטרטגית סדורה למאבק בפשיעה האכזרית או רשימת דרישות שישפרו את תוצאות המאבק ויסייעו לגופי האכיפה.  

ביום 23.3.25 התקיים הדיון בדבר הדחתה של היועצת, דיון אשר היועצת נמנעה מלהתייצב ובמקום זאת שלחה לשרים מכתב תגובה.

בפתח מכתבה ציינה כי: "סיום כהונת היועצת המשפטית לממשלה הוא צעד חריג ביותר... הדיון ההצהרתי המתוכנן אינו חלק מההליך הסדור, אין לו תוקף משפטי והוא עוקף את הכללים שנקבעו". לטענתה: "היעד ברור והוא הפיכת מוסד היועצת המשפטית לממשלה לכזה הנדרש להחריש מול פעולות לא חוקיות, או אף לתת להן יד, אחרת תיווצר עילה לסיום הכהונה".

כמו כן טוענת היועצת כי: "מאז הקמת הממשלה היא ומערך הייעוץ המשפטי לממשלה כולו עובדים יחד עם הממשלה לקידום מדיניותה. טענת היעדר שיתוף הפעולה היעיל מנותקת מהמציאות. הנתונים והעובדות מדברים בעד עצמם... מקום בו הייעוץ המשפטי מציג בפני הממשלה את גבולות הדין הוא ממלא את תפקידו, ולא ניתן לטעון כי מדובר בחילוקי דעות המהווים עילת סיום כהונה".

בסיום הדברים כותבת היועצת כי: "הממשלה מבקשת להיות מעל החוק, ולפעול ללא בקרה ואיזונים, גם בתקופות רגישות ביותר- שעת חירום, מחאות נגד השלטון ותקופת בחירות".

ביום 04.06.25 הודיע שר המשפטים כי יביא לישיבת הממשלה הקרובה הצעת החלטה לגבי הליך ההדחה של היועצת. הליך ההדחה מתבסס על החלטה של ועדת שרים אשר תמליץ על הדחת היועצת בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק. זאת בהתאם לסמכות הממשלה לפי סעיף 5 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 הקובע כי: "הממשלה רשאית לקבוע את הדרכים והתנאים למינויו של היועץ המשפטי לממשלה ובמידה שלא קבעתם, יחולו על מינויו הוראות חוק זה" וסעיף 14 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הקובע כי "הסמכה לעשות מינוי – משמעה גם הסמכה להתלות את תקפו, לבטלו, לפטר את מי שנתמנה או להשעותו מתפקידו".

בהתאם להחלטת הממשלה מס' 3125 מיום 8.6.2025, ביקש שר המשפטים מהועדה לדון בטענותיו המונחות לפני הממשלה ולפני היועצת עוד מיום 23.3.2025 ולערוך לה שימוע מינהלי בנושא העברתה מתפקידה כיועצת המשפטית לממשלה, זאת בגין חילוקי דעות מהותיים וממושכים וחוסר שיתוף פעולה יעיל עימה, עיכובים וליקויים בביצוע משימות ותיעדופים שהטילה הממשלה עליה, קביעה סדרתית של מניעויות משפטיות, התנהלות לעומתית ומזלזלת כלפי הממשלה ושריה והעברת ביקורת פומבית שיטתית על הממשלה ושריה.

הועדה נדרשה לגבש עמדה האם מתקיימים בין הממשלה לבין היועצת "חילוקי דעות מהותיים וממושכים היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל" ולאפשר ליועצת הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיה בעניין לפני הועדה.

הועדה הזמינה את היועצת לדיון שהתקיים ביום 14.7.2025 אך זו בחרה שלא להופיע לפני הועדה וכשעה אחת לפני תחילת הדיון שלחה לועדה מכתב שבו היא מודיעה על סירובה להתייצב לפני הועדה. עמדת ועדת השרים היא כי החלטת היועצת המשפטית לממשלה לעשות דין לעצמה ולא להופיע לפני ועדת השרים, במיוחד לאחר שביקשה מבית המשפט העליון צו ביניים שימנע את קיום השימוע ובית המשפט העליון דחה את בקשתה, מהווה ביזיון בית המשפט ופגיעה במעמדה של ממשלה נבחרת בישראל דווקא בשל מעמדה כפרשנית המוסמכת של הדין, לאחר שבית המשפט העליון פסק אחרת מעמדתה.

לנוכח החשיבות הרבה שרואה הועדה בשמיעת טענותיה של היועצת בטרם תגבש המלצותיה לממשלה בעניין זה, זימנה הועדה את היועצת לישיבה נוספת ביום 17.7.2025 אך זו בחרה שוב לסרב להופיע לפני הועדה ושבה והודיעה על סירובה  במכתב.

לעיני הועדה התגלתה מסכת אירועים של חילוקי דעות מהותיים וממושכים וחוסר שיתוף פעולה יעיל גם לו היה מדובר בשליש מהאירועים שהוצגו.

לפני ועדת השרים הועלו גם טענות קשות אודות ניגודי עניינים חריפים של היועצת תוך הצבת סטנדרט כפול בין דרישות מחמירות שהיא מציבה לחברי הממשלה לבין היעדר הדרישות שהיא מציבה ביחס אליה אישית לרבות בנושא הנדון ומצב זה רק החמיר את חילוקי הדעות המהותיים עימה שכבר מנעו קודם לכן שיתוף פעולה יעיל עימה.

אשר על כן עמדת ועדת השרים מיום 20.07.2025 אשר קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 31.07.2025 היא כי בין עו"ד בהרב מיארה לבין ממשלת ישראל מתקיים האמור כדלקמן: "הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה באחת מאלה: (1) קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל".

עמדה זו מובאת לפני הממשלה שמוסמכת להחליט האם לאמץ את עמדת הועדה והאם לקבל החלטה בדבר סיום כהונתה של עו"ד בהרב מיארה.

ביום 04.08.2025 בהחלטת ממשלה 3306 הוחלט על הפסקת כהונתה של היועצת המשפטית לממשלה.

בטרם קבלת ההחלטה שיגרה היועצת כהרגלה בקודש מכתב לשרי הממשלה ובו מפרטת מדוע לטענתה הצעת ההחלטה המונחת לפני הממשלה מנוגדת לדין, הינה תוצר של שיקולים זרים וכי מדובר בהליך פגום.

מיד לאחר ההחלטה על הדחת היועצת הוגשו עתירות מצד גורמים שונים אשר ביקשו מבג"ץ צו ביניים עד להכרעה בעתירות נגד ההדחה.

ביום 10.08.2025 המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נועם סולברג קבע: "ניתן בזאת צו ארעי, שלפיו תושהה החלטת הממשלה מהיום על פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, על כל המשתמע מכך, עד למתן החלטה אחרת. בתוך כך, לא יחול בתקופה זו שינוי כלשהו בסמכויות היועצת המשפטית לממשלה ובסדרי העבודה הנוהגים בינה לבין הממשלה; אף אין להכריז על מחליף או ממלא-מקום".

בהחלטה שקיבלו ביום 01.09.2025 תשעת שופטי העליון הדנים בהדחה, בראשות הנשיא יצחק עמית, הוצאו צווים על-תנאי המורים לממשלה לנמק מדוע לא יתקבלו העתירות שהוגשו נגד הפיטורים.

השופטים כתבו בהחלטתם שהחלטת ממשלה 2274 משנת 2000 (כפי שהסברתי בתחילת המאמר) הסדירה את הרכב הועדה הציבורית שבה על הממשלה להיוועץ בקשר למינוי יועץ משפטי, וקבעה גם את החובה להיוועץ בועדה הציבורית האמורה הן בעת מינוי יועץ משפטי לממשלה והן ביחס לפיטוריו. השופטים כתבו כי "לא הוצגו לפנינו בשלב זה טעמים המצדיקים סטייה מהחלטה 2274".

ראש לשכת עוה"ד, עמית בכר, מסר אחרי החלטת בג"ץ: "הממשלה ברחה – הדמוקרטיה ניצחה. שופטי בג"ץ סימנו את הקו האדום לממשלה שברחה מהדיון בעתירה שהגשנו נגד הדחת היועצת המשפטית. לא תהיה הדחה פוליטית. לא יהיה חיסול של שלטון החוק בישראל. ישראל הדמוקרטי תנצח, לממשלה שעוברת על החוק צריך לשים גבולות. אין דרך אחרת לשמור על המפעל הציוני".

ביום 05.10.2025 דחה בג"ץ את התנאים שדרשה הממשלה כשהסכימה לחזור לדרך המקורית של הדחת היועצת המשפטית לממשלה והם לאפשר לה לפעול בלי שר משפטים לשעבר ושההליך יסתיים תוך שבועיים.

כעת נותר להמתין ולראות מה יהיו צעדי הממשלה הבאים...

זהו אינו סוד שאני נמצאת בצדה הימני של המפה הפוליטית ולצערי השמאל וביניהם היועצת המשפטית לממשלה חיים את הקונספציה. היועצת דרשה מהשר איתמר בן גביר להבין מדוע הורעו תנאי המחבלים שביצעו את טבח השביעי באוקטובר. היועצת דואגת לשלומם של אותם מחבלים ארורים אשר ביצעו את הטבח הנורא, שרצחו, שאנסו, ששחטו גברים, נשים וילדים, ששרפו אנשים בעודם בחיים ותוהה מדוע אינם מקבלים פירות בשעה שאנו יודעים שחטופינו נמקים במנהרות החמאס. מנגד, היא אינה אוכפת את הדין כנגד הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון אשר בתחילת חודש דצמבר 2024 פירסם בפומבי עמדה לפיה צה"ל מבצע טיהור אתני ופשעי מלחמה בעזה, אמירה חמורה אשר הובילה את דובר צה"ל להוציא הודעה כנגד מפקדו ולהכחיש את האמירות החמורות הפוגעות בצה"ל ובחייליו. זוהי רק דוגמא אחת מיני רבות כל כך שבה ניתן לראות בבירור את ההתנהלות הלקויה של מי שמחזיקה בתואר "היועצת המשפטית לממשלה" של מדינת ישראל. השמאל חיים בניתוק מוחלט מהמציאות, הם עוד לא התפכחו וטרם הבינו שחיות האדם שאיתם אנו מתנהלים רוצים רק דבר אחד והוא השמדת העם היהודי וכיבוש כל שטחי המדינה. הם לא רוצים רק את עזה ואת יהודה ושומרון, הם רוצים את קיסריה, תל אביב וכל מקום אחר בארץ. השמאל עוד סבור שניתן לחתום על הסכם עם ארגון טרור, הם מאשימים את הממשלה הימנית ברצון מדינות שונות בעולם להעניק פרס לטרור ולהכריז על מדינה פלסטינית וכן לנתק עימנו קשרים. מעבר לכך, סבורני שיש אף ששכחו את מה שקרה במדינת ישראל בשביעי באוקטובר 2023. היועצת מייצגת את האופוזיציה ובאין ספור מקרים נמנעה מלהעניק מענה לממשלה ואף מקדמת את מדיניות האופוזיציה שכל מטרתה הוא הפלת ממשלת הימין או ליתר דיוק, רק לא ביבי.

אסיים בתפילה: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה...

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.